גזר דין בתיק ת"פ 2071/06

1.         בהכרעת דין שניתנה ביום 15.10.06, לאחר שמיעת ראיות, הורשע הנאשם בחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי ס' 186 לחוק העונשין.

            על פי הכרעת הדין, בתמצית, במהלך קטטה על רקע תחרות מסחרית, שלף הנאשם סכין מתקפלת מכיסו, הסתער לעברו של קורבן העבירה, ג'ואד סלאימה, ודקרו בצד שמאל של חזהו, מתחת לבית השחי. כתוצאה מן הדקירה נגרם לג'ואד חתך ברוחב של כ-2 ס"מ בקו בית השחי, וכן נוצר "חזה-אוויר" בעקבות נזק לריאה. ג'ואד אושפז בבית החולים ושוחרר לאחר יומיים.

2.         הנאשם בן 19, וללא עבר פלילי. על פי התסקיר שהוגש בעניינו, כבכור במשפחתו, נטל עליו הנאשם אחריות לפרנסת משפחתו, המונה 9 נפשות. תפקיד זה הטיל על הנאשם מעמסה רגשית כבדה, על רקעה גילה נטייה לפעול לעיתים באופן אימפולסיבי, וללא שיקול דעת ביחס להשלכות אפשריות של מעשיו. הנאשם נוטל אחריות לביצוע העבירה ומביע חרטה על מעורבותו בה.

            לאור גילו הצעיר של הנאשם והעובדה כי זוהי לו עבירה ראשונה, סבר שירות המבחן כי למאסר לתקופה ממושכת תהא השפעה מזיקה ומדרדרת, והמליץ על מאסר לתקופה קצרה אשר תכלול את תקופת מעצרו של הנאשם.

3.         המאשימה מדגישה בטיעוניה את חומרתו של המעשה, כפי שהיא עולה גם מצילום האירוע כפי שהוצג לבית המשפט. על רקע הצורך לבער את התופעה של פתרון סכסוכים באמצעות הסכין, וחרף גילו הצעיר ועברו הנקי של הנאשם, היא מבקשת להטיל על הנאשם עונש ממשי ומרתיע.

            ב"כ הנאשם מצביע על העובדה כי מי שפתח בקטטה היה ג'ואד ולא הנאשם, וכי פציעתו של ג'ואד הייתה קלה, וללא חשש לפגיעה באיברים חיוניים. בינתיים אף נערכה סולחה בין משפחתו של הנאשם למשפחת הקורבן. ב"כ הנאשם מבקש שלא לדון את הנאשם לחומרה ולהטיל עליו עונש מאסר המגיע כדי תקופת מעצרו.

4.         מעשהו של הנאשם חמור ביותר. התופעה של שימוש בסכין או בכלי פוגעני אחר, במהלך קטטה, לעיתים מזומנות על רקע של מה בכך, איננה תופעה נדירה, ובתי המשפט נצטוו לא אחת להילחם בתופעה זו על ידי ענישה מחמירה. לא פעם הודגש הצורך להטיל עונשים כואבים, גם על צעירים, תוך העדפת שיקולים כלליים על פני שיקולים אינדיבידואליים, על מנת לשים קץ לתופעה (וראה ע"פ 6260/05 מאלק חדרה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.2.06).

            עוד נאמר כדלהלן:

"העובדה כי מפגש אקראי וקטטה הניעו את המערער למרדף אחר המתלונן, עד שהשיגו ודקרו בחזהו, מלמדת כי המערער מסוכן לציבור. חזרנו ואמרנו לא אחת כי השימוש בסכין לפציעה ופגיעה בקורבנות, תוך זלזול בחיי אדם, פשה בקרבנו ומסכן חיי עוברים ושבים על לא עוול בכפם. ההגנה על ביטחון הציבור ושלומו מחייבת תגובה עונשית הולמת על מעשי אלימות ודקירות סכין"(ע"פ 10212/05 עלא בחירי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.5.06).

            וכן:

"... זו התנהגות בריונית חמורה, שלמרבה הדאבה אנו נתקלים בה לעתים קרובות, קרובות מדי, וכמעט לא חולף שבוע שבו אין אנו מתבשרים על אירועי דקירה, שברבים מהם נוטלים חלק בני-גילו של המערער, ואף צעירים ממנו. נראה כי יש לנו עניין עם תופעה נפוצה, הנובעת מכך שבני נוער לא מעטים נוהגים לשאת עמם דרך קבע סכינים או כלי משחית דומים, ולמרבה הזוועה הם לא מהססים לעשות באלה שימוש... את התופעה הזו יש להדביר, מאחר והיא גבתה עד כה מחיר כבד בחיי אדם ובפציעתם של רבים, שחלקם נותרו נכים בדרגה זו אחרת. אכן, המענה לתופעה זו חייב להיות משולב, ועיקר הנטל בתחום זה מוטל על שכמם של גורמי החינוך והטיפול למיניהם, אולם גם בית המשפט עשוי לתרום את תרומתו בדרך הענישה שהוא מנהיג.

            מעינינו לא נעלם השיפור שחל בהתנהגות המערער בעקבות ההליך הטיפולי בו הוא נוטל חלק, ומקובלת עלינו ההנחה שלמאסרו של אדם צעיר עלולות להיות השלכות קשות ולעתים הרסניות. אולם, שעת חירום היא השעה הזאת, באשר הכל מצווים להילחם, וללא פשרות, בנגע האלימות שפשה בקרבנו. לפיכך, נראה כי שוב אין מנוס מלהחמיר בעונשים המושתים על העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו יינצלו חייו ולו של אדם אחד - דיינו" (ע"פ 10843/05 רחמני נ' מדינת ישראל).

            אכן הנאשם צעיר לימים, וזוהי לו מעורבותו הראשונה בפלילים. נכון גם שג'ואד, אשר כעס על הנאשם על "גניבת" לקוחו, הוא זה שהחל בקטטה עת דחף את הנאשם. יחד עם זאת, עיון בסרט האירוע מצביע על הקלות הבלתי נסבלת של שליפת הסכין ע"י הנאשם ודקירתו את קורבנו: לאחר שכבר הופרד הנאשם מבעל ריבו, הוא פונה הצידה, שולף מכיסו את הסכין, מתנער מאחיזתו של דודו של ג'ואד המנסה למנוע את המשך הקטטה, ומסתער על קורבנו. את הסכין הוא נועץ בקורבנו לאחר שזה כבר נופל על הארץ על גבו. למותר לציין כי מיקום הפציעה בגופו של ג'ואד, בנסיבות אלה, הינה אך מקרית.

העונש ההולם את העבירה דנן הינו לפיכך מאסר בפועל לתקופה משמעותית. יחד עם זאת, בקביעת אורך המאסר נלקחו בחשבון גם גילו של הנאשם ועברו הנקי.

הנני מטילה על הנאשם עונש מאסר בן 40 חודשים, מתוכו 30 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, כל עבירת אלימות נגד גופו של אדם. עונש המאסר ימנה מיום מעצרו של הנאשם (22.4.06).

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

לבקשת המאשימה, הנני מורה על חילוט הסכין.

ניתן היום, כ"ח בכסלו, תשס"ז (19 בדצמבר 2006), במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד שגיא אופיר, הנאשם ובא כוחו, עו"ד בוקובזה אביבית, ממשרד עו"ד שמואל זילברמן ומתורגמן מטעם בית המשפט.

                                                                                __________________